fbpx

פאריז, אני והבנות האהובות עלי.

את רוב התמונות בפוסט היפה הזה, צלמה אהובתי הצלמת המוכשרת באדם- אבישג שאר ישוב

בשנים האחרונות נסעתי לפאריז יותר מאשר נסעתי להורים שלי (לא באמת, אבל אתם מבינים את הנקודה).
הפעם הראשונה היתה עם אלון ועם בארי, שהיה בן 4 חודשים. אם שואלים אותי היה חלום, אם תשאלו את אלון (כשאני לא בסביבה), הוא יגיד שהיה "נחמד".

10 ימים להתרוצץ בעיר האורות בין פטיסרי לפטיסרי (אכלנו המון), עם תינוק יונק ואשה עייפה שכל יום נרדמת ב20:00, זה לא פשוט.
אבל לי הטיול הזה רק עשה חשק לעוד.
חצי שנה אח"כ חורף 2016 נסענו שוב, הפעם רק  שנינו, ואלון לא הפסיק לספר את הבדיחה הקבועה- שסוף סוף אנחנו רואים את "האורות" בעיר האורות.

וכך מקיץ לחורף ומחורף לקיץ נסענו פעמיים בשנה, וכל ביקור רק הדליק בנו רעב חדש לעיר המשוגעת הזאת.

בחורף 2018 אמרנו די. הפעם לונדון. ואיכשהו שוב מצאנו את עצמנו בפריז, פעמיים באותו החורף.
נשבעתי שדי.
ואז בוקר חמים אחד, ישבנו בקפה קדוש, בשולחן האהוב עלי, על הספות בפינה- אניאבישג וקרן.

 

צילום: אבישג שאר ישוב

אני שתיתי אמריקנו ואכלתי סלט יווני, קרן שתתה אמריקנו ואכלה עוגת פרג, אבישג שתתה קפה שחור ואכלה סלט רוקפור.
דברנו על הדברים הרגילים, קצת ריכולים, הרבה אינסטגרם ומפה לשם- החלטנו לנסוע לפאריז.
לא יכולתי לסרב להחלטה כזאת, גם לא רציתי. רק דמיינתי את שלושתנו על המדרגות של הכנסייה הפסיכית  בכיכר saint-sulpice זוללות את כל הויטרינה של פייר הרמה וזה הספיק לי כדי לרוץ הביתה לקנות כרטיסים לכולנו.
חודשיים אח"כ כבר ישבנו על המדרגות של הכנסייה הפסיכית  בכיכר saint-sulpice וזללנו את כל הויטרינה של פייר.

צילום: אבישג שאר ישוב

צילום: אבישג שאר ישוב

צילום: אבישג שאר ישוב

ורק עכשיו, אחרי כל הפעמים האלה, רק אחרי שטעמתי הכל כמה פעמים, רק אחרי שסבלתי אינספור צרבות ובחילות, רק אחרי שעליתי 10 קילו בשלוש שנים, אני מרגישה מוכנה ויכולה לספר לכם על פריז שלי.
רק משהו קטן שחייבים להגיד– טיולי אוכל דורשים פרטנר מושלם.
אחד כזה שמחזיק קיבה של 3 אנשים, אחד כזה שההנאה הכי גדולה שלו בחיים היא אוכל, אחד כזה שאם רבע שעה הוא לא נתן ביס במשהו הוא מתחיל להתגעגע הביתה, אחד כזה שמוכן להוציא את כל דמי הכיס שלו על פחמימות, אחד כזה, כמוכם, שלא יודע לעצור.
אני יודעת, זה נדיר למצוא כאלה.
ואני מצאתי שלושה: אחד מהם חי איתי, ושתיים הן חברות שלי בלב ובנפש ובדם (וגם בשומנים).


אז נתחיל. 

קודם כל, גם כשאני בחופשה בחו"ל אני אוהבת להרגיש בבית.
זה אומר שאם לא חייבים בית מלון, אנחנו תמיד נעדיף דירה.
דמיינו את עצמכם חוזרים אחרי יום עמוס ברחובות פריז, אוחזים שקיות של מותגים, לפחות 4 בכל צד, מגיעים אל דלת גדולה, לוחצים את הקוד בכניסה וצועדים פנימה כאילו זה הבית שלכם מאז מעולם.
דמיינו את עצמכם עולים במעלית עם השקיות, מגיעים אל הקומה שאתם "גרים" בה, נכנסים הביתה, חולצים נעליים, משם למטבח, מכניסים קפסולה למכונת הקפה ונזרקים על המיטה.
לכמה ימים עכשיו, אתם גרים בפריז. ומה זה משנה שעד סוף השבוע תהיו שוב בבית, בעבודה, בשגרה משעממת. כרגע אתם גרים בפריז, ומכאן אפשר לדמיין הכל.
(אם תקחו מלון, כל בוקר ובכל ערב הפקידים בכניסה יזכירו לכם שאתם כאן אורחים זמניים בלבד).

מה גם, שאם אתם שומרי כשרות + מגיעים לפריז בסופ"ש- דירה תאפשר לכם הרבה יותר (בכל דירה יש מטבח, בכל שכונה יש שוק, בכל שוק יש שפע של ירקות טריים, גבינות מקומיות מעולות, לחמים משובחים, ומה צריך יותר מזה כשאתם בסופשבוע רומנטי בלי הילדים? תביאו אתכם מהארץ קרש חיתוך קטן ויין טוב ואתם מסודרים)

יש סדרה של גבינות שמנות מעולות בטעמים מטריפים של פלפל שחור, אגוזי מלך, שום ושמיר, בצלים ואולי גם תאנים אם אני זוכרת נכון. זו גבינה מדהימה שנקראת Boursin, הכרתי אותה לראשונה בפריז לפני 5 שנים, ומאז אני צמודה אליה גם בשבתות בבוקר בארץ. הגבינה הזאת על פרוסת בגט טרי או קלוי זה חלום. בארץ אפשר למצוא את הגבינה בכל מיני סופרים מפונפנים, ובשוק באופן ספציפי יש אצל באשר.

צילום: אבישג שאר ישוב

אז אחרי ששכנעתי אתכם שדירה זה עדיף על מלון, נשאר רק לבחור אזור.
וגם פה, הרשו לי לבחור עבורכם: המארה (Le Marais).
המארה הוא האזור שבין כיכר הרפובליק מצפון, נהר הסיין מדרום, מרכז פומפידו במערב וכיכר הבסטיליה במזרח.
זה אזור מהמם ובשבילי הטעים ביותר בפריז. הוא מקבץ בתוכו כל כך הרבה דברים טובים, של השמות הגדולים אבל גם דברים קטנים, שכיף פתאום לגלות לבד בלי שאף אחד המליץ לכם.
זה האזור עם הצפיפות הגבוהה ביותר של נקודות עניין קולינריות למטר רבוע.
יש בו רחובות קטנים עמוסים בחנויות בגדים, בשיק, מתנות קטנות, חנויות עיצוב יפייפיות, והמון חלונות ראווה ברמת שלמות שרק פריז יודעת.
הנה רשימה לא קטנה של דברים שאפשר למצוא שם:

מ ת ו ק :

Yann Couvreur Pâtisserie
אילו יכולתי הייתי פותחת כל בוקר עם הקווין אמאן שלו.
בפעם הראשונה כשהלכתי עם אלון היינו די מפוצצים אז לקחנו "רק" 2 ברים לדרך- אחד קוקוס ואחד שוקולד. היה נחמד, לא נפלתי על המדרכה, גם אלון לא.
בפעם השניה, ישבתי שם עם אבישג וקרן. בוקר שלם העברנו שם, 4 שעות. קרן נכנסת ואומרת לבחור מאחורי הדלפק- תן לי את זה ואת זה ואת זה. ואת זה, וגם את זה, וגם את ההוא שם. ומה זה מה שהיא מזלפת שם? גם את זה תביא לנו. הכל היא רצתה, ובצדק.
כל קינוח שחפרנו בו היה יותר מושלם מקודמו.
ובכל זאת אם תהיו חייבים לבחור רק חלק אז את אלה:
1. Paris Brest-  שלו הכי טוב שטעמתי בכל פריז, בכל הזמנים. בצק רבוך מושלם, כזה שקצת פציח מבחוץ, קרם רך ולא כבד בכלל בטעמים חזקים של פרלינה, המון אגוזי לוז בכל מיני מרקמים וצורות שונות. בקיצור- מטורף.

צילום: אבישג שאר ישוב

2. קווין אמאן (Kouign-amann)- חד משמעית המאפה האהוב עלי בכל הזמן. הוא לא מפונפן וטעמיו הכי פשוטים יש: חמאה וסוכר. מדובר בבצק שמרים מדופדף ובין כל שכבותיו- חמאה וסוכר שמתקרמלים יחד באפיה וגורמים לכך שכל ביס שתתנו במאפה הזה יהיה מענג מקודמו. הוא אמנם פשוט למראה, אבל אל תטעו, זה חלום. ובפטיסרי של יאן קוברר מגשימים את החלום הזה כל בוקר מחדש.

צילום: אבישג שאר ישוב

3. מילפיי טוסטר- באשנב הצמוד לפטיסרי הקונדיטורים המוכשרים שלהם מכינים מילפיי בטוסטר- עלים לא סימטריים בעליל (וזה מה שכ"כ יפה במילפיי הזה), פריכים ושחומים, ובינהם שכבות של קרפ דיפלומט ונילי מאד ועדין.מעבר לזה שזה מהפנט לראות אותם מרכיבים את המילפיי הזה, הוא טעים בטירוף ובאיזשהו אופן מוזר- קליל.

צילום: אבישג שאר ישוב


מאפיית מרציאנו:
בכל טיול שלי בפאריז אתם שואלים אותי ללפטיסרי כשר וטוב בפאריז. ותמיד אני עונה "אין דבר כזה".
בכל רחבי פאריז אין אף קונטדוריה אחת שיש לה תעודת כשרות והיא טובה. וחיפשתי. תאמינו לי שחיפשתי בלי סוף.
חרשתי את כל העיר הזאת, עד הפינות הכי נידחות שלה במרדף אחרי פטיסרי כשר שיהיה גם טוב.
אני לא מבינה לעומקם של דברים, אבל מסיבה כלשהיא- כל הפטיסרי הכשרות בפאריז עובדות עם מרגרינות. הכל פרווה. אכלתם פעם מילפיי פרווה? זה דוחה.

אז הנה התשובה הרשמית שלי- אתם רוצים כשר וטוב? אין צורך לנסוע לפאריז, לכו לקפה קדוש בירושלים.
ובכל זאת, בוקר אחד מצאנו את עצמינו במאפיית מרציאנו- הבחור עם השיער הלבן והחיוך הגדול.
זהו מקום קטן בלב עם חלון גדול בלב המארה, הרבה כחול, ומגן דוד גדול מעטר את הכניסה.
אז מה מייחד את הפטיסרי של מרציאנו משאר המקומות הכשרים בפאריז? שהוא לא פטיסרי, הוא מאפיה מסורתית.
חלות קלועות מדהימות וכל מיני עוגות מסורתיות שעוברות במשפחה שלו כבר שנים. אבל השוס (חוץ מהחיוך של מרציאנו)- זה הקרקרים המעולים עם הפלפל השחור. וואו. וכשאתם שם תביאו לי שקית.

צילום: אבישג שאר ישוב

L'Eclair de Génie
אקלר של גאון, זה שם המקום, לא פחות. חנות קטנה ומטריפה של שף פטיסייר כריסטוף אדם, שקורא לעצמו גאון, ואתם יודעים מה? יש מצב שאני מסכימה איתו. הויטרינה שלו צבעונית ויפייפה ומורכבת מאקלרים בטעמים קבועים, וגם כאלה מתחלפים, וכולם כולם מדוייקים להפליא בטעמם ויצירתיים בצורתם.
האקלר המועדף עלי הוא הקרמל מלוח. כמה אני אוהבת קרמל, ורק ה' יודע כמה אקלרים של קרמל טעמתי בחיי, אף חד מהם לא התקרב לזה של כריסטוף אדם. מלא מלא קרם עדין ורך. הוא פשוט יודע לעשות את זה, למצות טעמים לקרמים חלקים שממלאים את כל הפה בהתפוצצות מתוקה. פשוט תבחרו את הטעים האהוב עליכם ואני בטוחה שזו תהיה הצלחה מסחררת, כי לא משנה מה לקחנו זה תמיד היה מושלם. וגאוני.

Une glace a paris
יום אחד, שוטטתי לי באנסטגרם של טל שפיגל (הלא הוא Desserted in Paris המוכשר) וראיתי תמונה לכאורה רגילה: כוס גלידה ובתוכה כדור אחד בצבע בז' מנוקד, על מפית לבנה עם כיתוב, על שולחן כחול. אבל אז היה כתוב: "הטעם הכי טוב לגלידה בפאריז: וניל מעושן!" וזהו. לא הייתי צריכה יותר מזה כדי לחלום על הגלידה הזאת בימים ובלילות.
ושתבינו, אני בכלל בכלל בכלל לא אוהבת טעמים מעושנים. לא בסלמון, לא בוויסקי ולא בגלידה שלי.
אבל משהו בשילוב של המילים 'וניל' ו'מעושן' גרם לי געגוע גדול. חבל שאי אפשר לאכול מילים.
זו גלידה טירוף, וזו נקודת חובה בפאריז, כי מעבר למקרר גלידה יש להם גם ויטרינה פסיכית של קינוחים, והנה רשימה חלקית:
1) Baba Au Rhum (באבא או רום, או :סברינה)- מבחוץ זה נראה קינוח תמים למראה- פשוט טיפה גדולה של מרנג. אבל אז המלצר מגיע (כן, יש שם מקומות ישיבה, שזה דבר די נדיר בקונדטוריות בפאריז)עם וויסקי וברנר ומבעיר את האלכוהול על המרנג. קינוח יפייפה ומרומם נפש, ממש. וגם טעים ברמות- מתחת למרנג השזוף מסתתרת עוגת סברינה ספוגת סירופ אלכוהולי וממולאת גלידה בטעם וניל מעושן. מטורף ולגמרי למתקדמים.

צילום: אבישג שאר ישוב

2) פרופיטרול וניל קרמל- פחזניה גדולה מצופה קרמל שביר, מנוקדת בטופי קרמל רך, ממולאת בגלידה וניל עם מליוני נקודות שחורות, ועטופה במרקמים שונים של סוכר ומרנג. ואם זה לא מספיק- כל הדבר הזה נכנס לתנור לכמה שניות בחום גבוה, ואז יש משחק טמפרטורות בין החם לק, בין הרך לפציח וזה מדהים. אם הייתי צריכה לבחור קינוח אחד בכל פאריז- את זה (אני מקווה שלא כתבתי את זה כבר..)

צילום: אבישג שאר ישוב

 

Jacques Genin
בפעם הראשונה שביקרנו במקום של ז'אק ג'נה הזמנו טראט קרמל שהיה מופלא, וגם טארט לימון ובזיליקום שאלון ממש אהב (אני לא בקטעים של לימונים בעוגה שלי), תוך כדי שאנחנו זוללים יורד השף בכבודו ובעצמו וצועד אל השולחן שלנו, אומר שלום מנומס, מחייך, לוחץ יד וממשיך אל השולחן הבא. אני לא הספקתי להבין מה קורה כדי להתחיל להתרגש וזה עבר כלא היה. מאז היינו אולי 6 פעמים וכל פעם חיכנו לו שירד, אך לשוא.
בפעם האחרונה, כשהייתי שם עם קרן ואבישג זה פתאום קרה. קרן היתה בטלפון בשיחה חשובה אבל ראו לה בעיניים שהיא חייבת לדבר איתו, הלכתי אליו ומפה לשם מצאנו את עצמו במעבדה שלו שותות יין מעולה ומנשנשות גלידה בטעם פטרוזיליה תוך כדי קילוף אגוזי מלך טריים (עוד בשלב הקליפה השעירה).

מדובר במוסד פריזאי שמייצר מרמלדות מעולות בהמון טעמים, פרלינים במילויים קלסיים וגם קינוחי ויטרינה. הגאונות של ז'אק ג'נה היא בקלאסיקות. טארט הקרמל שלו משגע, כי הוא פשוט עושה טוב בפרטים הקטנים. מה כבר יכול להיות בקרמל? סוכר מומס, חמאה, שמנת.. ובכל זאת אצלו זה משהו אחר, אולי אלו חומרי הגלם בהם הוא משתמש, ובטוח הכבוד שהוא נותן לתהליכי הבישול.
המבחר בתפריט (בסניף שלו ברחוב rue de turenne יש מקומות ישיבה) כמעט לא השתנה בין הפעמים שביקרנו אצלו לאורך השנים ולמרות שטעמנו הכל זה עדין לא מנע מאיתנו לחזור שוב ושוב אל טארט הקרמל והאגוזים המושלם.

צילום: אבישג שאר ישוב

צילום: אבישג שאר ישוב

מ ל ו ח :

המזנון של אייל שני-  
לא משנה איך תסובבו את זה (כן אייל שני, לא אייל שני, כן כשר, לא כשר, בתל אביב או בפאריז) בסופו של דבר, אחרי יום שלם שתאכלו רק סוכר בכל מיני מצבי צבירה הדבר היחיד שתרצו להכניס לפה זו פיתה רכה בייצור ישראלי ובתוכה מיני בשרים וחריימות. ואת זה תוכלו למצוא במזנון של אייל שני (הכשר) במארה.
עכשיו וידוי- ישבתי שם עשרות פעמים עם אלון, והיתה אפילו פעם אחת שעשינו טייק אווי לשבת. תמיד היה טעים מאד וכיף. אפילו סלט העוף שלו מיוחד, אפילו תפוחי האדמה, אפילו השעועית הירוקה.
בטיול עם הבנות ישבנו שם פעם אחת והן לא נהנו בכלל. לא מהאוכל ולא מהאוירה. אז קחו את מילותיי בערבון מוגבל. אני ככל הנראה, אחזור לשם.

 

Season
מקום מואר ומעוצב בפשטות, שמגיש מנות מוארות ומעוצבות בפשטות לרמת שלמות.
ברוסקטות של אבוקדו וביצה עלומה, קערות טבעוניות עם ירקות ופירות, סלטים מינימליים מעולים ומיצים מיוחדים.
זה לגמרי המקום לקצת מלוח וקליל בין המתוק והכבד.

 

AU PASSAGE
מסעדה פשוטה פשוטה, קטנה, קצת היפסטרית  ומ ד ה י מ ה ! וואו.
הגענו אליה בעקבות המלצה של מושיקו גמליאלי (השף של המונא), ומאז לכל מקום שאני נוסעת בעולם אני מבקשת ממנו המלצות קולינריות. כל מה שאכלנו שם היה מדהים, למשל- סלט ברוקולי עם פרחי ברוקולי נאים והמון פרחים אחרים, עדין עדין ונפלא.
ולמה אני מתכוונת כשאני אומרת שזו מסעדה פשוטה? מנה בתפריט יכולה להיות פשוט 'סנט מור'- סנט מור אמיתית מונחת על צלחת עם זילוף של שמן זית מעולה, זהו. אני אפילו לא בטוחה שהוגש עם זה לחם, פשוט קחו כפית ותתענגו על סנט מור טובה.
מדברים כאלה אני מתרגשת, מתפוצצת מהנאה.
וגם את הקינוח אני לא אשכח- מוס שוקולד הכי חלק רך ודחוס טעמים שיש. עונג צרוף.

ק נ י ו ת:

BHV:
סוג של קניון ענקי, משהו כמו 7-8 קומות, בכל קומה תחום אחר: ביגוד, ילדים, כלי עבודה, עיצוב הבית, כלי מטבח, אוכל- והכל מושלם. אתם כבר יודעים מה הקומה האהובה עלי, ובכלל זה חלל מדהים שממש כיף ללכת בו לאיבוד. אם אתם באים עם הבעל, תשאירו אותו לשתות קפה איפשהו ותכנסו לבד- בעלים לא אוהבים ללכת לאיבוד במקומות כאלה.
עם כל זאת, זה מקום מעייף ויהיה יומרני להקיף את כולו בביקור אחד.
אם זמנכם קצר- אל תוותרו על הקומה של כלי הבית- גן עדן של כלים מטריפים, אוסף של מעצבים שונים ומוכשרים.
ואם זמנכם ממש ממש קצר- לכו לסניף הפיצ של אנתרופולוג'י.- חנות מטריפה עם סניפים בכל מיני מקומות בעולם (יתכן שעד שאסיים לכתוב את הפוסט הזה הם יפתחו סניף גם בתל אביב). הסניף שלהם פה הוא ממש קטן, בגודל של המטבח שלי אבל עדין שווה ביקור.

coton-doux:
חנות חולצות הכי מגניבה אבבבבר. אלפי חולצות בהדפסים מעולים, חלקם הומוריסטיים חלקם פשוט יפים.
כל שנה אני קונה אחת לאלון ואחת לבארי, עד כה באוסף המשפחתי: חולצה עם גלידות, חולצה עם כלי גינון, פרחים סגולים, בננות וכלי נגינה. יש גם קולקציה לבנות אבל אני לא מספיק מגניבה בשביל זה.
בהתחלה זה יראה לכם כמו חולצות שאף אחד שאתם מכירים לא יעז ללבוש בפומבי, אבל אני מבטיחה לכם- תקנו, ובסוף משהו יאזור אומץ, נפשו תשתחרר והוא ויהיה הכוכב של הערב.

 

ומה מחוץ למארה?

הפרלין המושלם: Patrick Roger

פטריק רוג'ה הוא אמן. לא משנה מתי תכנסו לאחת החנויות שלו- יקבלו את פניכם פסלי שוקולד ענקיים ברוח התקופה.
החנויות שלו תמיד מעוצבות בסטייל מדהים, והשוקולדים שלו מעולים.
יש מבחר קבוע של פרלינים ועוד כאלה מתחלפים.
תוכלו למצוא שם פרלינים בשילובים קלאסיים של שוקולד ותפוז, או שומשום או רום, או פרלינה, אבל אם אתם רוצים להקשיב לי- חפשו את הכיפה הקטנה הצבועה בצהוב.
הכניסו אותה לפה בביס אחד ותרגישו.
זה הפרלין המושלם בכל העולם והוא הולך לפוצץ לכם את הגוף מרוב טעמים וניגודים.

צילום: אבישג שאר ישוב

הקרואסון המושלם (כן, יש דבר כזה): Le Bristol Hotel

כמה חיפשתי אחריו,
כמה קוראסונים אכלתי עד שהגעתי אליו.
וכל אחד ששאלתי ענה לי תשובה אחרת.
אני יודעת מה אתם חושבים: איך אפשר לומר על משהו שהוא הכי טוב? הרי לכל אחד יש טעם שונה, וכל אחד שם את הדגש על משהו אחר.
אז אם אגיד לכם שזה הקוראסון הכי טוב גם בעיניהן של אבישג וקרן?
בכל אופן,
מלון בריסטול נמצא באזור המלונות היוקרתיים של פאריז,
והוא מציע ארוחות בוקר גם לאורחים מבחוץ, כמונו.
ארוחת בוקר פאריזאית קלאסית: מאפים מעולים, ריבות נפלאות.
גם אם רק בשביל הקוראסון (כבר פגשתי מישהי שנכנסה וביקשה לקנות רק את הקוראסון הכי טוב בעיר, בלי כל הטקס ונתנו לה שניים מתנה, היוש תימור) שווה לבוא לכאן.

צילום: אבישג שאר ישוב

טארט התפוחים המושלם: POILANE

לא רק את טארט התפוחים המושלם תמצאו שם, אלא גם טארט טאטן. למעשה, כל העוגות שלהם מדוייקות להפליא ונעימות.
לא מדובר בעוגות ויטרינה צבעוניות, אלא ממש במאפים קלאסיים שעשויים היטב.
בצק חמאתי פציח ופריך עוטף בקיפולים יפייפיים פלחי תפוחים מבושלים בסוכר.
באחד הסניפים שלהם, תוכלו למצוא ממש בסמוך למאפיה בית קפה קטן וחמוד בו ה מגישים מגוון נוסף של עוגות,
שם טעמתי טארט טאטן מופלא, ועוגות פירות עם קרם פרש וקרם קרמל אלוהי.
אם אתם בפאריז רק לכמה שעות וצריכים לבחור תחנה אחת- זאת התחנה שלכם.

צילום: אבישג שאר ישוב

ובין סוכר אחד למשנהו, אם נתקלתם בסניף של THIERRY MARX- כנסו והזמינו אחד מהסנדויצים המעולים שלהם.

וגם, אם במקרה עברתם ליד הויטרינה של סדריק גרולה, כנסו.
רק בשביל ההשראה ובשביל העוגיות פרלינה המטורפות שמכינים שם:


צילום: אבישג שאר ישוב

וסליחה, שכחתי גם את:
(לחצו על כל תמונה כדי להגיע לאתר עם הפרטים)


צילום: אבישג שאר ישוב 

צילום: אבישג שאר ישוב


נסיעה טובה, אוהבת!

צילום: אבישג שאר ישוב
(תודה אהובתי על זה שהחיים שלי נראים טוב דרך העדשה שלך)

Print Friendly, PDF & Email
דילוג לתוכן